סגר כבר 10 חודשים שאנחנו נמצאים במצב הזה,
מצב שלא הכרנו,
מצב חדש,
מצב מאיים בצורה מסויימת.
בטחון זה טוב
על הוא מאיים?
על השגרה שלנו.
אנחנו אוהבים את השגרה שלנו,
גם אם היא לא ממש שווה,
עדיין אנחנו הולכים למקום בטוח.
בכל פעם שאין תחושת בטחון זה מרגיש מאיים.
אז מה עושים?
אוכלים.
למה בעצם אנחנו אוכלים?
כי זה טעים
כי זה נגיש
כי זה מנחם
כי זה מרגיע
כי זה מאפשר דחיית התמודדות עם משהו שקשה לנו
כי זה מסמם.
מה השורה התחתונה
מה זה לא עושה?
פותר לנו את הבעיות.
למה זה לא פותר את הבעיות?
כי אוכל עונה על צורך גופני,
ולעיתים רחוקות על צורך נפשי.
מה זה כן עושה?
מייצר בעיות אחרות שמרחיקות אותנו מההתמודדות האמיתית ממנה אנחנו בורחים.
אז איך נעשה סדר באכילה בזמן הסגר?
דיי עם התירוצים!
דבר ראשון נפסיק להשתמש בסגר כתירוץ, כסיבה, כעילה.
נפסיק להצדיק את העובדה שאנחנו אוכלים בגלל הסגר.
זו לא האמת. האמת היא שהסגר מהווה תירוץ נהדר בשבילנו.
האמת שהיא שאנחנו מרגישים חוסר בטחון,
חוסר שקט,
חוסר ודאות,
ועוד הרבה חוסרים שמצב של סגר מעורר בנו.
עכשיו זה ברור ושקוף.
אולי הגיע הזמן לשנות גישה
דבר שני זה הזמן לומר תודה,
תודה כי בזכות הסגר רואים ומבינים את ממדי הבעיה.
אנחנו בבית רוב הזמן ואנחנו קולטים מה באמת קורה לנו,
מה עולה במחשבות, ברגשות ובפעולות.
בעיה של אכילה מיותרת ואכילה רגשית.
בחירה
אז עכשיו זה בידיים שלך,
להמשיך כרגיל כאילו שאין שום בעיה,
להמשיך לאכול לא בריא, לא מזין, לא מידתי,
להמשיך את המעגל הרגיל, הידוע והמייאש,
או לעשות שינוי.
יש לי בעיה!
אין דרך אחרת אלא להודות שיש לי בעיה ולטפל בה.
ברגע שמודים ולוקחים אחריות מתחיל תהליך של ריפוי.
לא נעים,
לפעמים כואב,
לפעמים קשה ביותר,
אבל
מוביל להחלמה,
ליחסים טובים עם האוכל,
למקום שקט, בריא, בטוח ומעולה,
עם עצמך ועם הסביבה.
אולי זה הזמן לתת לעצמך מתנה.
אהבת?אשמח ללייק ושיתוף בתחתית העמוד לא אהבת? אשמח לתגובתך ולשאלות
